לשולחנות חול טופוגרפיים יש היסטוריה ארוכה בארצי, עם אבות הטיפוס שלהם עוד מתקופת שושלת צ'ין. על פי *רשומות ההיסטוריון הגדול*, צ'ין שי הואנג בנה באופן אישי שולחנות חול כדי ללמוד את המצב הגיאוגרפי בעת תכנון כיבוש שש המדינות. בשנת 32 לספירה (השנה השמינית לעידן ג'יאנוו של שושלת האן המזרחית), הגנרל המפורסם מא יואן "אסף אורז כדי לייצג עמקים והרים, תוך שהוא מצביע על השטח", שנחשב לאחת הדוגמאות המוקדמות ביותר של סימולציות של שולחנות חול תלת-ממדיים בתולדות מלחמת העולם. המדען של שושלת סונג הצפונית Shen Kuo שיפר את שיטת בניית שולחנות החול, תוך שימוש בחומרים כמו שבבי עץ ושעווה מותכת כדי ליצור מודלים של שטח גבול, שקודם על ידי החצר האימפריאלית.
בחו"ל, מקורו של שולחן החול המודרני בתחילת המאה ה-19 עם התפתחותם של האדריכלים הפרוסים פון רייזביץ ובנו. הם השתמשו בחימר כדי ליצור דגמים של שדה קרב ובקוביות פורצלן קטנות לייצג צבאות, ולאחר מכן התפתחו ל"סימולציות מלחמה". לאחר מלחמת העולם הראשונה, שולחנות חול היו בשימוש נרחב בתחום הצבאי. במהלך מלחמת העולם השנייה, הצבא הגרמני ערך לעתים קרובות סימולציות של שולחנות חול לפני ארגון קרבות גדולים. עם התפתחות טכנולוגיית המחשב, שולחנות חול התפתחו לקראת אוטומציה וגיוון.
